הבניית שיקול הדעת בענישה
תיקון 113 לחוק העונשין – הבניית שיקול הדעת בענישה:
אזרחים רבים גם כאלה שלא מעורבים בפלילים שומעים לאחרונה בתקשורת ובמסדרונות בתי המשפט אודות התיקון שנעשה לחוק העונשין.
מטרתו של תיקון 113 לחוק העונשין – הבניית שיקול הדעת בענישה הינה ליצור אחדות בענישה ויחד עם זאת להבדיל נסיבות אישיות של כל נאשם ונאשם.
סעיף 40א לתיקון לחוק עומד על מטרת החוק: "..לקבוע את העקרונות והשיקולים המנחים בענישה, המשקל שיש לתת להם והיחס ביניהם, כדי שבית המשפט יקבע את העונש המתאים לנאשם בנסיבות העבירה".
התיקון לחוק מפרט העיקרון המנחה בענישה (עיקרון ההלימה) (סעיף 40ב) – עיקרון הגמול, דורש כי יהיה יחס ראוי בין חומרת העבירה שביצע הנאשם לבין מידת העונש שייגזר.
נוכח הקביעה, כי עיקרון ההלימה הוא העיקרון המנחה, נקבע כי בית המשפט יקבע בכל תיק "מתחם עונש הולם" למעשה העבירה שביצע הנאשם, בהתאם לעיקרון ההלימה. מתחם זה ישאב כוחו בין היתר ממעשה העבירה הספציפי, הפגיעה בערך החברתי, נסיבותיו האישיות החריגות של הנאשם, מדיניות הענישה הנהוגה וכיוצא באלה. בית המשפט יוכל לחרוג מהמתחם שנקבע ע"י השופט מחד גיסא כאשר נראה סיכוי אמיתי לשיקומו של הנאשם ומאידך גיסא כאשר ישנה סכנה לשלום הציבור.
אחד השיקולים הנוספים הבאים בחשבון הינו שיקול ההרתעה, הן הרתעה אישית של הנאשם והן הרתעת הרבים למען יראו ויראו.
התיקון לחוק קובע אף חובת הנמקה של בית המשפט. על בית המשפט בגזר הדין לפרט ולנמק את קביעת המתחם ההולם, חריגה מהמתחם, ככל שהייתה, ואת גזירת העונש הסופי בתוך המתחם.
רבות נכתב על התיקון לחוק, ישנם תומכים רבים וישנם מתנגדים לא מעטים אולם עורך דין פלילי יוכל לעמוד על טיבו של התיקון לחוק רק בעוד מספר שנים כאשר יהיו מספיק נתונים סטטיסטיים ע"מ לבחון זאת לעומק.
